המילה ועד מקבלת היום משמעות בעייתית בהקשרים חברתיים. מצד אחד – ועד הוא התארגנות נורמלית ונחוצה, כזו שמאפשרת להורים בשכונות לקבוע גבולות נוחים יותר לילדים שלהם – כאלה שלא נראים מופרים לעיתים קרובות על ידי ילדים אחרים מכיוון שגם הוריהם חברים בועד. המילה ועד מאפשרת לעובדים לדרוש זכויות הוגנות, לסטודנטים לעמוד על תנאים ולהביע עמדות פוליטיות. מצד שני – ועד הוא גם מה שמאפשר לעובדי חברת החשמל ורכבת ישראל להמשיך ולהנות מתנאים שערורייתיים בהתנהלות מאפיוזית לעילא ולעילא. ועד הוא התארגנות והתארגנות מייצרת כוח – כוח עמידה, כוח הצבעה – כוח השפעה. לצעירים היום, כאלה שגדלים לתוך עולם המחייב משכנתא, עבודה רצחנית, עולם שבו התחרות על משרות הייטק היא כזו שמחייבת חברות השמה – כי ציונים טובים בתואר כבר לא מספיקים, לצעירים האלה יש צורך בהתארגנות.

מי הם הצעירים

השאלה הראשונה שיש לשאול כאשר רוצים לארגן קבוצת בעלי אינטרסים היא – מי הם אותם בעלי אינטרסים. ובכן, מדובר על המגזר החילוני יותר, המתגורר ברובו באיזור המרכז ומגיע ומקיים את עשירוני הביניים הגבוהים – אלה שהולכים ללמוד באוניברסיטה או במכללה ומכוונים להתמצב באחת מאותן חברות הייטק המספקות משכורת בטוחה ותנאים טובים. אותם צעירים הם אלה שמחוייבים להתארגן ולהתועד מהסיבה הפשוטה הבאה – כל השאר עושים את זה.

מהם הועדים סביבנו

עד כמה שאנחנו מאמינים ביופיה של דמוקרטיה וכלכלה חופשית – המציאות סביבנו היא מצג שווא של עקרונות אלה. אין חברה גדולה אחת בשוק שמתייחסת ברצינות למושג תחרות, אין פוליטיקאי אחד במערכת שמתייחס לבחירות כאל נקודת מפתח. כולם יודעים בדיוק כמה הם שווים וכיצד הם משיגים את הערך שלהם. כולם חוץ מצעירי מעמד הביניים – אלה שנותנים לועדים סביבם להכתיב את המציאות – על אף שבצורה מספרית לא מהווים רוב.

אם תחשבו על זה, רבות מהמהפכות הטכנולוגיות כיום מהוות חדירה בעלת מימדים מפלצתיים לפרטיות שלנו, לא משום שקיים אחרינו מעקב אלא משום שהסובבים אותנו יודעים שאנחנו זמינים תמיד. קחו למשל את הפלפון – עד לחדירתו כמוצר חובה, הבוס שלכם לא היה יכול להשיג אותכם בכל שעה של היום והלילה. היום – הוא יודע שאתם עם פלפון, הוא יודע מתי אתם מסננים אותו ומתי אתם יכולים לענות. כמה נפלא היה מצבנו לו במהלך ראיון עבודה עם מנכ ל היינו אומרים למראיין שלנו, הבוס לעתיד, את המשפט הבא – 'נא לא להתקשר למספר הזה אלא במקרים דחופים'. אם בטופס ההרשמה לאותן חברות השמה היינו כותבים את המספר בבית כמספר היחיד.

מספר שעות העבודה בישראל הוא מהגבוהים בעולם – לא שהמשכורת שלנו מצדיקה אותו. אם הייתה התארגנות של כוח עבודה גדול מספרית – משפיע, ניתן היה להגיד קבל עם ועדה – אני בשעה ארבע וחצי רוצה לאסוף את הילד שלי מהגן, אני בשעה שלוש רוצה לחזור להכין לילדה צהריים – מבלי לחשוש מפיטורין. מאחר ואנחנו לא מאוחדים אנחנו מתחרים אחד בשני. אנחנו לא מבינים שהעולם סביבנו כבר מזמן הפסיק לעבוד בצורה הזו.
לחצו כאן לכניסה לאתר korot.info לפרטים